קבלה ונתינה : מרכיבי יסוד בחיי הזוגיות והמשפחה 

קבלה ונתינה : מרכיבי יסוד בחיי הזוגיות והמשפחה

הרב דסלר בספרו "מכתב מאליהו" ניסח כך נושא זה: "יותר ממה שהנתינה באה בעקבות האהבה, האהבה באה בעקבות הנתינה". כלומר – בהתבוננות שטחית בקשר שבין האהבה לנתינה נראה שכאשר אוהבים מישהו מעניקים לו את צרכיו ונותנים לו את מבוקשו. אומנם הדבר נכון, אבל עוד יותר מכך, האהבה באה בעקבות הנתינה – כאשר נותנים לזולת, מתפתחת אהבה של הנותן כלפי המקבל. כיוון שהאדם אוהב את עצמו, הרי הוא אוהב גם את מה שיש לו משלו אצל הזולת. ז"א, שאת הזולת הוא אוהב באמצעות חלק ממנו המצוי במקבל, וככל שאצל הזולת יהיו יותר דברים משל הנותן, כך תרבה אהבתו של הנותן למקבל. מכאן נובעת במידה רבה אהבת הורים לילדיהם ואהבת משפחה אלו את אלו.

נתינה שכזו יוצרת אהבה מכיוון שהיא באה מתוך רצון להיטיב עם בן/בת הזוג ולא מתוך מחויבות, כלומר אהבה היא פונקציה של נתינה. ככל שנותנים ומשקיעים יותר בבן/בת הזוג או בילדים אוהבים יותר. ע"כ נאמר, " כי אהבה זו באה ע"י השלימם זה את זה אין שם הא-ל ברוך הוא כך בטבעם כמאמרם ז"ל: כל שאין לו אישה אינו שלם  (בר' י"ז), ובהיות האדם לבדו הנה הוא חסר כי לא יוכל למלא את תפקידו, ע"כ בהיותם נותנים השלמה זה לזה יאהבו זה את זה, וזהו אשר כל שאיפותיהם הוא ליתן ולהשפיע נחת ועונג זה לזה ".

הקשר הטוב בין איש לאשתו, שזהו למעשה המרכיב העיקרי בחיי הזוגיות והמשפחה, יתקיים כאשר שניהם יגיעו למעלת הנתינה, אז אהבתם לא תפסק וחייהם ימלאו אושר ונחת כל ימיהם אשר יחיו עלי-אדמות.

בחיי הנישואין פעמים קורה שהנתינה לבן/בת הזוג גורמת לנותן הרגשה של שליטה על המקבל כי ע"י נתינה זו ישנו ריצוי האחר, ואז יכולה להיווצר מעמסה רגשית על המקבל כי מקופלת בתוך הנתינה גם הרצון לשלוט על האחר ולתפוס פיקוד. אם המקבל בא ממקום "נכנע" לא תהיה תמיד בעיה כי יקבל זאת מתוך הבנה ושמחה, אבל במקרים אחרים שהנתינה מתלווה ממקום של סכימה (scema) מסוימת שבה "אני קיים כאשר אני מעניק" שבה כל הזמן צריך לתת כדי להיות בסדר, ישנו צורך תמידי לרצות את האחר,מה שיגרום לקונפליקט בחיי הזוגיות בגלל תחושת ה"חנק" על המקבל מצד הנותן . ואז יכולה להיווצר תחושה אצל המקבל פעמים רבות שהוא מחויב לתמורה כלשהי לנותן וזה מכניס את המקבל ללחץ נפשי והסיבות לכך יכולות להיות משום שהתנהגות כזו של נתינה ואחריה קבלה מוכתבת לאורך שנים או שהוכתבה ע"י המקבל בדפוסי חשיבתו למרות שאין בזה כל היגיון.

בחיי הנישואין יש לתת לזולת את מה שהוא רוצה לקבל, כלומר החובה לתת לזולת את מה שהוא רוצה שיתנו לו ולא את מה שהנותן סבור שהוא חשוב עבורו. ניתן ללמוד זאת מדברי השבח של דוד המלך ל-ה' יתברך: "פותח את ידיך ומשביע לכל חי רצון", מבהיר המדרש "לכל חי מזון  אין כתיב כאן, אלא לכל חי רצון: שהוא נותן לכל אחד ואחד רצונו – מה שהוא מבקש". מכאן אנו למדים שגם בחיי הנישואין כל רצון נובע מתוך צורך גם אם הנצרך מבטא את בקשתו בסגנון של "רוצה" , זה מהסיבה שצורך זה לא מולא דיו במערכת הזוגית. בהתייחסותנו לבקשותיו של בן/בת הזוג ע"י מילוי צרכיו של האחר מתוך התחשבות תמידית ברצונו כל אחד יקבל את מבוקשו ביתר קלות ובלי חיכוכים מתוך הכרה בצורך של הזולת משום שהוא צריך  לדבר ולא משום שהוא רוצה, כי כאשר באים בדרישה שאני צריך כי מגיע לי, אתה חייב, זה יוצר התנגדות אצל השני לתת לו ולאי מילוי הצורך המתבקש. מכאן אנו למדים שהקשר המעשי בין בני הזוג, נרקם באמצעות עזרה בסיפוק הצרכים ההדדיים. כתוצאה מכך נקשרים בני הזוג גם בקשר רגשי, המתורגם ע"י המקבל כי שותפו לנישואין מעריך אותו,רוצה שיהיה שותפו שהרי הוא מוכן להקריב משלו,למענו.במצב כזה נעים לקבל מתוך תחושה של הערכה ומעיק לקבל מתוך הרגשה שבן זוגי "עושה לי טובה" ,כמו כן קל לתת מתוך נכונות והתנדבות, ומכביד שצריך לתת מתוך חובה.

מכל האמור לעיל אנו למדים שהמצב האידיאלי והנכון במערכת הזוגית מתאפשר כאשר בין בני הזוג קיימת תקשורת נכונה ובריאה שבה מבקש הסיוע יעניק תחושה לנותן שהוא אינו רואה אותו כחייב, אלא כמתנדב, ולכן הוא מבקש שיעשה לו טובה, והמסייע יעניק למקבל תחושה שעשייתו נעשית מתוך תחושה של חובה,ולא כעשיית טובה והתנדבות. במצב כזה נשמר האיזון בין נתינה לקבלה כלומר שאני מאפשר "קבלה" ממך אלי ו"נתינה" ממני אליך,הרי שאיזון שכזה יוציא מאתנו התנהגויות והרגלים חיוביים ויפרה את הקשר הזוגי בין בני הזוג וזה יצור הלך רוח של אינטימיות רגשית שבה הנותן והמעניק פועלים עפ"י כללי התנהגות לעשות כל מה שניתן כדי לגרום אושר ושמחה לבן/בת הזוג ולהימנע עד כמה שאפשר מקונפליקטים אפשריים.

 לסיכום, סוד ההצלחה  בחיי הנישואין מותנה בכך שישאף כל צד לתת ולהעניק לאחר מבלי לצפות לקבל.

כפי שכתב ה"מכתב מאליהו"(ח"א ע"מ 39) וז"ל: " היזהרו יקרים, שתמיד תשאפו להשביע נחת זה לזה .ודעו, אשר ברגע, שתתחילו לדרוש דרישות זה מזה, הנה כבר אושרכם מכם והלאה".

ולכן יש להשתדל לדבר בלשון רכה ונעימה ולהשפיע ולהיטיב עם בן/בת הזוג מבלי לצפות לקבל הם אשר יובילו וישרישו בין בני הזוג את אושרם ושלוותם.

ידועה האימרה : "הנותן הוא המקבל הגדול ביותר".

מירי עמנואל